פסק-דין בתיק עע"ם 2109/12

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על פסק דינו מיום 5.2.2012 של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' אליקים) בעת"מ 1904-01-11, בגדרו נדחתה עתירת המערער (ועותר נוסף, המשיב 5 בערעור זה) נגד דחיית התנגדותו לתכנית מתאר וההחלטה שלא לאפשר לו להגיש ערר למועצה הארצית.

רקע

1.        עניינו של הערעור שלפנינו הוא בתכנית מתאר ענ/960 ליישובי המועצה המקומית מעלה עירון - מוסמוס, מושירפה, וביאדה (להלן: תכנית המתאר). מטרותיה של תכנית המתאר היו בין היתר: "הרחבת הישובים מוסמוס, מושירפה, וביאדה כך שיתאימו לצרכי האוכלוסייה החזויה לשנת 2020" וכן "יצירת בסיס לפיתוח מאוזן של היישובים ע"י קביעת ייעודי קרקע לשימושים השונים ביניהם: שטחי מגורים, שטחי ציבור ומיקומם".

           לא נעמוד כאן על כל גלגוליה של תכנית המתאר ודי בכך שנציין כמה מן השלבים החשובים להכרעה בענייננו:

           כפי שעולה מדברי ההסבר לתכנית המתאר, גיבושה כלל הכנת תכנית אב לפיתוח יישובי מעלה עירון, שדגשה היה פיתוח ארבעה יישובים: מוסמוס, מושירפה, ביאדה וסאלם. תכנית האב דנה בצרכיהם של היישובים בהתחשב בגידול העתידי של האוכלוסייה, תוך ראיה אזורית ובחינת הקשר בין היישובים השונים באזור. תכנית האב  קבעה עקרון מנחה שבגדרו נקבע היקף השטח לפיתוח (860 דונם). אך כפי שיובהר בהמשך, בהחלטה שאימצה את תכנית האב הוחלט שתכנית המתאר תתכנס לשטח מצומצם יותר של כ-770 דונם.

           ביום 27.12.2005 התקיים דיון בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה (היא המשיבה 1, להלן: הוועדה), שעניינו אימוץ תכנית האב לפיתוח יישובי מעלה עירון. באותו דיון, החליטה הוועדה כי היא מקבלת את העיקרון המנחה של תכנית האב, ובנוסף לכך קבעה כי האפשרות לכלול מבנים ללא היתר שנבנו מחוץ לשטח הבנוי, תיבחן במסגרת תכנית המתאר.

           בישיבה שהתקיימה ביום 5.9.2006, דנה ועדת ההיגוי במשרד הפנים (מינהל התכנון - האגף לתכניות מתאר מקומיות ומפורטות) בתכנית המתאר. מפרוטוקול הישיבה עולה כי ועדת ההיגוי הציעה ש"מבני מגורים קיימים בשטח חקלאי הסמוכים לתחום הפיתוח, ומופיעים ברקע התשריט, לא יסומנו להריסה ובהוראות ייקבע כי הם יישארו במתכונתם הנוכחית ולא תותר בהם כל תוספת בניה". כמו כן, ועדת ההיגוי ציינה כי "מסמכי התכנית יתוקנו בהתאם להערות שהושמעו ולהערות שיגיעו בהמשך, ולאחר מכן הם יועברו לועדות התכנון לאישור" [ההדגשות אינן במקור - צ.ז]. יובהר כבר בשלב זה, כעולה מתגובת הוועדה לבית משפט זה ובבית משפט קמא, כי המלצותיה של ועדת ההיגוי אינן מחייבות על-פי-דין וועדת ההיגוי אף היא אינה גוף סטטוטורי.

           בהחלטה להפקיד את תכנית המתאר מיום 7.5.2008, קבעה הוועדה כי מבנים שנבנו ללא היתר על קרקע חקלאית ושיעוד הקרקע שעליה הם בנויים לא שונה על-פי התכנית, יסומנו להריסה, זאת בניגוד להמלצת ועדת ההיגוי.

           המערער, תושב הכפר מוסמוס, בנה בחלקה 7 בגוש 20301 בית מגורים על קרקע חקלאית, ללא היתר. על-פי תכנית המתאר ייעוד הקרקע האמורה לא שונה, והמבנה אותו בנה המערער סומן, בהתאם להחלטת הוועדה, כמבנה המיועד להריסה.

2.        לתכנית המתאר הוגשו כ-240 התנגדויות, ובהן התנגדות המערער. בהתנגדותו, ביקש המערער לצרף את הקרקע עליה בנוי בית מגוריו, שעל-פי תכנית המתאר מיועד  להריסה, לשטח המיועד למגורים. התנגדות המערער והתנגדויות נוספות נשמעו על-ידי חוקרת מיוחדת שמונתה לצורך זה והמלצותיה נדונו בוועדת המשנה להתנגדויות. ביום 28.7.2010 דחתה ועדת המשנה להתנגדויות את התנגדות המערער, וקבעה כי לא נמצאה הצדקה תכנונית להרחבת תחום הפיתוח של תכנית המתאר.

           בעקבות החלטה זו, פנה המערער ליושב-ראש הוועדה (הוא המשיב 2), מכוח סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), בבקשת רשות לערור למועצה הארצית לתכנון ובניה. בהחלטה מיום 25.11.2010 דחה יושב-ראש הוועדה בקשה זו. בהחלטתו נקבע כי טענות המערער הן בעלות אופי מקומי ופרטני מובהק ואינן מצדיקות מתן רשות לערור. לגופו של עניין, נקבע כי הוועדה לא מצאה הצדקה תכנונית להרחיב באופן משמעותי את תחומי הפיתוח של היישוב כך שיוכשרו המבנים שנמצאים בחלקתו של המערער. זאת מכיוון שמדובר במבנים שנבנו שלא כחוק בחלק הגבוה של הגבעה המרכזית ביישוב, בלב שטח חקלאי פתוח. יושב-ראש הוועדה דחה את טענת המערער כי תכנית המתאר נועדה להכשיר כל בניה בלתי חוקית, וקבע כי לא ניתן להוסיף שטחי מגורים במנותק מהשיקולים התכנוניים הנוגעים בדבר.

           כנגד ההחלטות הנ"ל הוגשה העתירה המנהלית שביסוד הערעור.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

3.        בית משפט קמא דחה, כאמור, את העתירה. בפסק הדין נקבע, כי טענות המערער הן טענות תכנוניות מובהקות, וכי אין זה מתפקידו של בית המשפט לשים את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן.

           בית המשפט דחה את טענת המערער כי תכנית המתאר אינה תואמת את תכנית האב לפיתוח יישובי מעלה עירון. נקבע כי עיון בהחלטת הוועדה והשוואתה למסמך המסכם של תכנית האב מלמדים כי אין כל פגם בהחלטת הוועדה בכל הנוגע ליישום העקרונות שנקבעו בתכנית האב. אשר להערותיה של ועדת ההיגוי, בית המשפט עמד על כך כי הוועדה אינה מחויבת לאמץ את כל ההערות בעת קבלת החלטה על הפקדת תכנית המתאר, אלא עליה לבחון ולשקול כל הערה. לעניין זה, נקבע כי הוועדה בחנה את המלצות ועדת ההיגוי בנוגע לכל מבנה ומבנה והחליטה לא ליישם את ההערה של ועדת ההיגוי על מבני המגורים של המערער, זאת משום שהותרת מובלעת של "איי מגורים" בתחום השטח החקלאי בעייתית מבחינה תכנונית. בית המשפט קבע כי אין פגם בהחלטה אשר העדיפה שלא ליצור מובלעות מגורים בשטח חקלאי, ומשכך אין גם הצדקה להתערב בקביעתה המקצועית של הוועדה.

           אשר לטענות המערער בדבר דחיית בקשתו לקבלת רשות ערר, נקבע כי החלטת יושב-ראש הוועדה בהירה וראויה בהתחשב בכך שמדובר בטיעונים פרטניים ונקודתיים, אשר אינם מעלים נושא עקרוני ובעל השלכות רוחב.

           על פסק הדין האמור הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים